משל הזורע

ושוב החל ללמד על שפת הים. ונאסף אליו המון רב, ולכן עלה לסירה וישב בה בים; וכל ההמון היה על היבשה, ופניו אל הים. והוא לימד אותם דברים רבים במשלים, והורה להם את תורתו: ״שִמעו! הנה יצא הזורע לזרוע. והיה כאשר זרע, וזרעים נפלו ליד הדרך; ובאו הציפורים ואכלו אותם. ואחרים נפלו על טרשים, בְּמָקום שאין בו הרבה אדמה; ומיד נבטו, כי האדמה לא הייתה עמוקה. אולם כאשר עלתה השמש הם נצרבו; ומכיוון שלא היו להם שורשים, התייבשו. ואחרים נפלו בין קוצים; והקוצים צמחו והחניקו אותם, והם לא נתנו פרי. ואחרים נפלו על אדמה טובה ונתנו פרי; הם צמחו וגדלו, והניבו — אחד פי שלושים, אחד פי שישים ואחד פי מאה.״ ואמר להם: ״מי שיש לו אוזניים לשמוע, שישמע!״

וכאשר נשאר לבדו, שאלו אותו האנשים שהיו סביבו, יחד עם השנים־עשר, על אודות המשל. ואמר להם: ״לכם ניתנה דעת סוד מלכות האלוהים, אך לאלה אשר בחוץ הכול נעשָה במשלים, למען

׳רָאֹה יִרְאוּ ולא יֵדעו,
ושָמוֹעַ ישמעו ולא יבינו;
פן ישובו ונסלחו להם חטאיהם.׳ ״

ואמר להם: ״את המשל הזה אינכם תופסים? ואיך תבינו את כל המשלים? הזורע זורע את דבר־האלוהים. ואלה שליד הדרך, בַּמקום שנזרע הדבר, בשעה שהם שומעים את הדבר מיד בא השטן ונוטל את הדבר שנזרע בליבם. וכך גם אלה שנזרעים על טרשים: בשעה שהם שומעים את הדבר, מיד הם מקבלים אותו בשמחה, אך שורש אין להם בקִרבם, אלא בני חלוף הם. ואז, כאשר באה צרה או רדיפה בגלל הדבר, מיד הם נכשלים. ואלה שנזרעים בין קוצים שומעים את הדבר, ואז דאגות העולם הזה, ושקר העושר, ותאווֹת לדברים אחרים נכנסים ומחניקים את הדבר, והוא אינו פורה. ואלה שנזרעים על אדמה טובה שומעים את הדבר, ומקבלים אותו, ומניבים פרי — אחד פי שלושים, אחד פי שישים ואחד פי מאה.״

משל המנורה

ואמר להם: ״האם מביאים את המנורה כדי לשים אותה תחת הסל או תחת המיטה? האם לא כדי להציב אותה על הכַּן? כי אין מחביאים דבר אלא כדי שיתגלה, ואין מסתירים דבר אלא כדי שייצא לאור. מי שיש לו אוזניים לשמוע, שישמע!״

ואמר להם: ״שימו לב לְמה שאתם שומעים. בַּמידה שאתם מודדים יימדד לכם; ולכם, השומעים, יינתן יותר. כי מי שיש לו, יינתן לו עוד; ומי שאין לו, גם מה שיש לו יילקח ממנו.״

משל צמיחת הזרע

ואמר להם: ״כזאת היא מלכות האלוהים: היא כמו אדם שזורע זרעים באדמה; וישֵן וקם לילה ויום, והזרע נובט וגדל, והוא אינו יודע כיצד. כי האדמה מניבה את הפרי מעצמה: תחילה הקנה, ואז השיבולת, ואז הגרעין המלא בשיבולת. וכאשר הפרי מתמסר — מיד יניף מגל, כי הגיעה עת הקציר.״

משל גרגיר החרדל

ואמר להם: ״לְמה נְדַמֶה את מלכות האלוהים? או באיזה משל נמשיל אותה? היא דומה לגרגיר חרדל: כאשר הוא נזרע באדמה, הוא הקטן מכל הזרעים באדמה; אולם אחרי שנזרע, הוא צומח ונעשֶה גדול מכל יָרָק, ומוציא ענפים גדולים כל כך, עד כי עוף השמיים יכול לבנות קן בצילו.״

ובמשלים רבים כאלה דיבר אליהם את דבר־האלוהים, ככל אשר יכלו לשמוע. אולם בלי משלים לא דיבר אליהם. אך כאשר היה לבד עם תלמידיו, הסביר להם הכול.

השקטת סערה

ובאותו יום, בבוא הערב, אמר להם: ״בואו נעבור לגדה השנייה.״ והם שילחו את ההמון ולקחו אותו, כמו שהוא, בסירה. וגם סירות קטנות אחרות היו איתו. ופרצה סופת רוחות עזה, והגלים שטפו את הסירה עד כי החלה להתמלא. והוא ישַן על כרית בירכתי הסירה.

והעירו אותו ואמרו לו: ״המורה, האם לא אכפת לך שאנחנו אובדים?״ 

והוא התעורר, וגער ברוח, ואמר לים: ״דום! הס!״ ופסקה הרוח והייתה דממה גדולה. ואמר להם: ״למה אתם פוחדים כל כך? איך זה שאין בכם אמונה?״

ויָראו יראה גדולה, ואמרו זה אל זה: ״מי זה האיש הזה, שגם הרוח וגם הים נשמעים לו?״