גירוש לִגְיוֹן
ועברו לגדה השנייה של הים, אל ארץ הַגַדְרִיִים. וכאשר ירד מן הסירה, מיד יצא לקראתו מבין הקברים איש אחוז רוח טמאה, שהיה גר בין הקברים. ואף אחד לא היה יכול לכבול אותו, אפילו לא בשלשלאות, משום שפעמים רבות כבלו אותו באזיקי רגל ובשלשלאות, והוא ניתֵק את השלשלאות וניפץ את האזיקים; ואף אחד לא היה חזק דַיוֹ להכניע אותו. ותמיד, לילה ויום, בהרים ובין הקברים, היה צועק ופוצע את עצמו באבנים. וכאשר ראה את ישוע מרחוק, רץ והשתחווה אליו, וצעק בקול גדול ואמר: ״מה לי ולך, ישוע, בן אֵל עֶלְיוֹן? אני משביע אותך באלוהים — אל תְענה אותי!״ (כי קודם אמר לו: ״רוח טמאה, צאי מן האיש!״)
ושאל אותו: ״מה שמך?״
והשיב ואמר לו: ״שמי לִגְיוֹן, כי רבּים אנחנו.״ והתחנן לפניו מאוד שלא ישלח אותם אל מחוץ לאותה ארץ.
ושם, במורד ההר, רעה עדר גדול של חזירים. וכל השדים התחננו לפניו ואמרו: ״שְלח אותנו אל החזירים, כדי שניכנס לתוכם.״ ומיד ישוע הרשה להם. ויצאו הרוחות הטמאות, ונכנסו לתוך החזירים; והעדר הסתער אל מֵעֵבר לצוק, לתוך הים. והם היו כאלפיים, והם טבעו בים.
ורועי החזירים ברחו וסיפרו את הדבר בעיר ובכפר, והתושבים יצאו לראות מה קרה. והם באו לישוע וראו את האיש אחוז השדים — אשר דבק בו הלִגְיוֹן — יושב, לבוש, ושפוי בדעתו; ונפל עליהם פחד. ואלה שראו זאת סיפרו להם בפרטי פרטים את מה שקרה לאיש אחוז השדים, ועל החזירים. והחלו להתחנן לפניו שייצא מאזורם.
וכאשר עלה לסירה, האיש שהיה אחוז שדים התחנן לפניו להישאר איתו. אולם ישוע לא הרשה לו, אלא אמר לו: ״לך לביתך, אל משפחתך, וסַפר להם את כל אשר עשה לך ה׳, ועל רחמיו עליך.״ והוא הלך והחל להכריז בעשר הערים את כל אשר עשה לו ישוע; וכולם התפלאו.
ריפוי אישה ותחיית נערה
וישוע עבר שוב בסירה לגדה השנייה, ונאסף אליו המון רב, והוא היה על שפת הים. והנה בא אחד מראשי בית הכנסת, יאיר שמו. וכאשר ראה אותו נפל לרגליו, והתחנן לפניו עד מאוד ואמר: ״בתי הקטנה על סף מוות. אנא, בוא וסמוך ידיך עליה כדי שתירפא ותִחיה.״ והלך איתו.
והמון רב הלך אחריו ונדחק אליו. ואישה אחת — שהייתה זבה דם שתים־עשרה שנה, וסבלה הרבה מרופאים רבים, ובזבזה את כל מה שהיה לה, ולא הוטב לה כלל אלא מצבה הלך והורע — שמעה על ישוע, ובאה מאחוריו בתוך ההמון ונגעה בבגדו; כי אמרה: ״אם רק אגע בבגדיו, אֵרָפֵא.״ ומיד יבַש מקור דָמָּהּ וידעה שגופה נרפא מהמחלה.
ומיד הבחין ישוע בתוכו שיצאה ממנו גבורה, והוא סב ופנה אל ההמון, ואמר: ״מי נגע בבגדיי?״
ואמרו לו תלמידיו: ״אתה רואה שההמון נדחק אליך ואתה אומר: ׳מי נגע בי?׳ ״
אולם הוא הביט סביבו לראות את זו שעשתה זאת. והאישה, מפוחדת ורועדת, ביודעה מה נעשָה לה, ניגשה ונפלה לפניו, וסיפרה לו את כל האמת. ואמר לה: ״בתי, אמונתך ריפאה אותך. לכי לשלום והחלימי ממחלתך.״
בעודו מדבר, באו מביתו של ראש בית הכנסת ואמרו: ״בתך מתה. למה תטריח עוד את המורה?״
אולם ישוע, בשומעו את דבריהם, מיד אמר לראש בית הכנסת: ״אל תירא; רק הַאֲמֵן.״ ולא הרשה לאף אחד ללכת איתו מלבד פטרוס, ויעקב, ויוחנן אחִי יעקב. ובא לביתו של ראש בית הכנסת וראה המולה, אנשים בוכים ומתייפחים מאוד מאוד. ונכנס ואמר להם: ״למה אתם נסערים ובוכים? הילדה לא מתה, אלא ישֵנה.״ והם צחקו לו. אולם הוא הוציא את כולם, ולקח את אבי הילדה ואת אִמהּ, ואת האנשים אשר איתו, ונכנס למקום שהילדה שכבה בו. ואחז בידה של הילדה, ואמר לה: ״טליתא, קומי!״ שתרגומו: ״נערה, אני אומר לך, קומי!״ ומיד קמה הנערה והתהלכה; כי היא הייתה בת שתים־עשרה שנה. והם נדהמו תדהמה גדולה. והוא ציווה עליהם בתוקף שלא ייוודע הדבר לאיש. ואמר שיתנו לה לאכול.
© 2021 כל הזכויות שמורות ל-DvarHaBsora.com
ליצירת קשר: Info-DvarHaBsora@protonmail.com