מסורת הזקנים ודבר־האלוהים

והתכנסו אצלו הפרושים, וסופרים שבאו מירושלים. וכאשר הם ראו כמה מתלמידיו אוכלים לחם בידיים טמאות, כלומר לא רחוצות, מצאו בהם דופי. כי הפרושים, וכל היהודים, מחזיקים במסורת הזקנים ואינם אוכלים אלא אם רוחצים את כפות הידיים. וכאשר שבים מן השוק, לא אוכלים אלא אם טובלים. ועוד דברים רבים קיבלו להחזיק בהם: טבילת כוסות, וכדים, וכלי נחושת ומיטות. ואז שאלו אותו הפרושים והסופרים: ״מדוע תלמידיך אינם נוהגים לפי מסורת הזקנים, אלא אוכלים לחם בידיים לא רחוצות?״

והשיב ואמר להם: ״יפה ניבא ישעיהו עליכם, צבועים, ככתוב:

׳העם הזה בשפתיו כיבדוני וליבו ריחַק ממני.
ולשווא הם יראים אותי, בלַמְּדם תורות — מצווֹת של בני אדם.׳

כי בעוזבכם את מצוַות האלוהים אתם מחזיקים במסורת בני אדם: טבילת כדים וכוסות, ועוד דברים רבים דומים לאלה אתם עושים.״

ואמר להם: ״יפה דוחים אתם את מצוַות האלוהים כדי לשמור את המסורת שלכם. שכן משה אמר: ׳כבד את אביך ואת אימך׳, ו׳מקלל אביו ואימו מות יומת.׳ אולם אתם אומרים שאם איש יאמר לאביו או לאימו: ״קורבן״ — כלומר, את העזרה שהייתי יכול להושיט לכם כבר נדרתי לאלוהים — כי אז אינכם מרשים לו עוד לעשות מאומה למען אביו או אימו, וכך אתם מבטלים את דבר־האלוהים עם המסורת שמסרתם. ודברים רבים דומים לאלה אתם עושים.״

לב האדם

וקרא את כל ההמון אליו ואמר להם: ״שִמְעוּ לי כולכם והָבינו: אין שום דבר מחוץ לאדם אשר יכול לטמא אותו כשהוא נכנס לתוכו; אולם הדברים אשר יוצאים מתוכו, אלה הם הדברים המטמאים את האדם. מי שיש לו אוזניים לשמוע, שישמע!״

וכאשר נכנס לבית מן ההמון, שאלו אותו תלמידיו על המשל. ואמר להם: ״האם גם אתם חסרי הבנה כל כך? האם אינכם מבינים שכל מה שנכנס לתוך האדם מבחוץ אינו יכול לטמא אותו? כי הוא אינו נכנס לליבו, אלא לבטנו, ומופרש אל בית הכיסא, וכך מטוהרים כל המאכלים.״ ואמר: ״מה שיוצא מן האדם — הוא המטמא את האדם. כי מבפנים, מלב בני האדם, יוצאות המחשבות הרעות: ניאוף, זנות, רצח, גניבה, חמדנות, רֶשע, רמייה, זימה, עין רעה, לשון הרע, יהירות, סכלות. כל הרעות האלה יוצאות מבפנים ומטמאות את האדם.״

אמונתה של נוכרייה

ומשם קם והלך לאזור צור וצידון. ונכנס לבית, ולא רצה שהדבר ייוודע לאיש, אך לא היה יכול להסתתר; כי שמעה עליו אישה אחת, אשר רוח טמאה אחזה בבתה הקטנה, ובאה ונפלה לרגליו. והאישה הייתה נוכרייה, ממוצא פֶנִיקִי־סורי, והיא ביקשה ממנו שיגרש את השד מבתה. אולם ישוע אמר לה: ״הניחי קודם לַבנים שישְׂבּעו, כי לא יאה לקחת את הלחם של הבנים ולהשליך אותו לכלבים הקטנים.״

אולם היא השיבה ואמרה לו: ״כן, אדון, אבל אף הכלבים הקטנים תחת השולחן אוכלים מהפירורים של הילדים.״

ואמר לה: ״בזכות דְבָרֵך — לכי לָך; השד יצא מבתך.״ והלכה לביתה, ומצאה שהשד יצא ובתה שוכבת במיטה.

ריפוי איש חירש

ושוב, ביוצאו מאזור צור וצידון, בא אל ים הגליל דרך מרכז אזור עשר הערים. והביאו אליו איש חירש ומתקשה בדיבור, והתחננו לפניו שיסמוך את ידיו עליו. ולקח אותו הצידה מן ההמון, לבדו, הכניס את אצבעותיו לאוזניו, ולאחר שירק, נגע בלשונו. ונשא עיניו לשמיים ונאנח, ואמר לו: ״אִתפַּתַח!״ כלומר: ״היפתח!״ ומיד נפתחו אוזניו והותרו חרצובות לשונו, והחל לדבר ברור.

וציווה עליהם שלא יספרו לאף אחד; אך ככל שציווה זאת עליהם, הם הכריזו על הדבר חזור והַכרֵז. והם נדהמו עד מאוד ואמרו: ״הכול הוא עושה היטב! גם את החירשים הוא עושה לשומעים וגם את האילמים למדברים.״