האכלת ארבעת האלפים

באותם ימים ההמון היה רב מאוד ולא היה להם מה לאכול. וקרא ישוע את תלמידיו אליו ואמר להם: ״נכמרו רחמיי על ההמון, כי כבר שלושה ימים הם נמצאים איתי ואין להם מה לאכול. ואם אשלח אותם לבתיהם רעבים, יתעלפו בדרך, כי חלקם באו מרחוק.״

והשיבו לו תלמידיו: ״איך יוכל איש להשׂביע אותם בלחם כאן בשממה?״

ושאל אותם: ״כמה כיכרות לחם יש לכם?״

ואמרו לו: ״שבע.״

וציווה על ההמון לשבת על הארץ. ולקח את שבע כיכרות הלחם, והודה ובירך, ואז בצע ונתן לתלמידיו להגיש להם. והם הגישו להמון. והיו להם גם כמה דגים קטנים; ובירך עליהם ואמר להם להגיש גם אותם. ואכלו ושבעו. ואספו שבעה סלים של שאריות שנותרו. ואלה שאכלו היו כארבעת אלפים; והוא שילח אותם. ומיד עלה לסירה עם תלמידיו ועבר לאזור דַלְמָנוּתָא.

הפרושים מבקשים אות

ויצאו אליו הפרושים והחלו להתווכח איתו, וביקשו ממנו אות מן השמיים כדי לנסות אותו. ונאנח אנחה עמוקה ברוחו ואמר: ״למה הדור הזה דורש אות? אמן אני אומר לכם, לדור הזה לא יינתן אות.״ ועזב אותם. ושוב עלה לסירה, ועבר לגדה השנייה.

שׂאור הפרושים ושׂאור הורדוס

והם שכחו לקחת לחם, ולא היה להם לחם בסירה מלבד כיכר אחת. וציווה עליהם ואמר: ״שימו לב: היזהרו משׂאור הפרושים ומשׂאור הורדוס.״

והם דנו זה עם זה ואמרו: ״זאת משום שאין לנו לחם.״

וישוע ידע את זה ואמר להם: ״למה אתם דנים על כך שאין לכם לחם? עדיין אינכם מבינים, אף לא תופסים? עדיין קשה לבבכם? עיניים לכם ולא תראו? ואוזניים לכם ולא תשמעו? וגם אינכם זוכרים? כאשר בצעתי את חמש הכיכרות לחמשת האלפים, כמה סלים מלאים שאריות אספתם?״

אמרו לו: ״שנים־עשר.״

״וכאשר בצעתי את השבע לארבעת האלפים, כמה סלים מלאים שאריות אספתם?״

ואמרו לו: ״שבעה.״

ואמר להם: ״איך אינכם תופסים?״

ריפוי איש עיוור בבית צַידָא

ובא לבית צַידָא. והביאו אליו איש עיוור, והתחננו לפניו שייגע בו. ולקח את העיוור ביד והוליך אותו אל מחוץ לכפר. וירק בעיניו וסמך ידיו עליו, ואז שאל אותו אם הוא רואה משהו.

ונשא את עיניו, ואמר: ״אני רואה אנשים שנראים כמו עצים, והם מתהלכים.״

אז שוב סמך ידיו על עיניו וגרם לו לשאת את עיניו; והוא נרפא כליל וראה הכול ברור. ושלח אותו לביתו ואמר: ״אל תיכנס לכפר, ואל תספר לאף אחד בכפר.״

גילוי זהותו של ישוע

וישוע יצא עם תלמידיו אל כפרי קיסריה־פִילִיפִּי. ובדרך שאל את תלמידיו ואמר להם: ״מה אומרים עליי האנשים — מי אני?״

והשיבו: ״יוחנן המטביל, ואחרים אומרים אליהו, אך אחרים אומרים אחד הנביאים.״

ואמר להם: ״ואתם, מה אתם אומרים עליי — מי אני?״

והשיב פטרוס ואמר לו: ״אתה המשיח!״

וציווה עליהם בתוקף שלא יספרו על אודותיו לאף אחד.

ישוע חוזה את מותו ואת תחייתו

והחל ללמד אותם שבן־האדם צריך לסבול דברים רבים, ולהידחות על ידי הזקנים וראשי הכוהנים והסופרים, ולהיהרג, ולאחר שלושה ימים לקום. ואמר את הדבר בגלוי. ופטרוס לקח אותו הצידה והחל לגעור בו. אולם הוא סב ופנה, והביט בתלמידיו, ואז גער בפטרוס ואמר: ״סור מלפניי, שטן! כי אינך נותן את ליבך לדִברי האלוהים אלא לדברי בני אדם.״

ההקרבה שבהליכה אחרי ישוע

וקרא את ההמון ואת תלמידיו אליו, ואמר להם: ״מי שרוצה ללכת אחריי — שיתכחש לעצמו, ויישא את צלבו, וילך אחריי. כי מי שרוצה להציל את נפשו — יְאבד אותה; אולם כל מי שמאבד את נפשו למעני ולמען הבשורה — יציל אותה. כי מה התועלת לאדם אם ירוויח את העולם כולו, ואילו את נפשו יפסיד? או מה ייתן אדם בתמורה לנפשו? כי כל מי שיתבייש בי או בדבריי בדור הנואף והחוטא הזה, גם בן־האדם יתבייש בו כאשר יבוא בכְבוד אביו עם המלאכים הקדושים.״

ואמר להם: ״אמן אני אומר לכם, יש אנשים שעומדים כאן אשר טעוֹם לא יטעמו את המוות עד שיראו את מלכות האלוהים באה בגבורה.״