התחייה

ואחרי צאת השבת הלכו מרים המגדלית, ומרים אימו של יעקב, ושלומית, וקנו בשָׂמים כדי למשוח אותו בבואן.

ומוקדם מאוד בבוקר, ביום ראשון בשבוע, באו אל הקבר עם זריחת השמש. והן אמרו זו אל זו: ״מי יָגוֹל לנו את האבן מפי הקבר?״ ונשאו עיניהן וראו כי האבן כבר נָגולה — כי הייתה גדולה מאוד. ונכנסו לתוך הקבר וראו בחור יושב מימין, לבוש בגלימה לבנה, והתייראו.

אולם הוא אמר להן: ״אל תִירֶאנה. אתן מחפשות את ישוע מנצרת אשר נצלב. הוא קם! הוא איננו כאן. הנה המקום שהניחו אותו. אולם לכנה והגדנה לתלמידיו ולפטרוס, שהוא הולך לפניכם לגליל. שם תראו אותו כפי שאמר לכם.״ והן יצאו וברחו מן הקבר, וחִיל ורעדה אחזו בהן. ולא סיפרו דבר לאיש, כי פחדו.

ישוע נראָה לכמה מתלמידיו

ולאחר שקם בְּשחר יום ראשון בשבוע, נראָה בראשונה למרים המגדלית, אשר ממנה גירש שבעה שדים. היא הלכה וסיפרה לאלה שהיו איתו, והם מתאבלים ובוכים. והם, כאשר שמעו כי הוא חי ונראָה אליה, לא האמינו.

ואחרי הדברים האלה התגלה אל שניים מהם בדמות אחרת בעת שהלכו בדרכם אל הכפר. והם הלכו וסיפרו לאחרים; ואף להם לא האמינו.

השליחות הגדולה

לאחר מכן התגלה אל האחד־עשר כאשר הסבו לשולחן. וגער בהם על חסרון אמונתם ועל ליבם הקשה, משום שלא האמינו לאלה אשר ראו אותו אחרי קומו.

ואמר להם: ״לכו אל כל העולם והַכריזו את הבשורה לכל הבריאה. מי שמאמין ונטבל, ייוושע; ומי שאינו מאמין, יורשע. ואלה האותות אשר ילַוו את המאמינים: יגרשו שדים בשמי; ידברו בלשונות חדשות; יסלקו נחשים; ואם ישתו רעל ממית, לא יזיק להם כלל; יסמכו ידיהם על חולים, והם יבריאו.״

ואז, לאחר שהאדון דיבר אליהם, הוא נישא השמיימה, וישב לימין האלוהים. והם יצאו והכריזו בכל מקום, 

והאדון פעל איתם ואישר את הכרזתם באותות שנלוו אליה. אמן.