הבשורה על־פי מרקוס פרק ט'

ההשתנוּת

ולאחר שישה ימים לקח ישוע את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן, והעלה אותם אל הר גבוה לבדם. והוא השתנה לנגד עיניהם; ובגדיו הבהיקו והלבינו עד מאוד כשלג, כמו שאף כובס עלי אדמות לא יכול להלבין. ונראָה אליהם אליהו, והוא עם משה, והנה הם מדברים עם ישוע!

ופטרוס השיב ואמר לישוע: ״רבי, טוב שאנחנו כאן. נעשה נא שלוש סוכות: אחת לך, אחת למשה ואחת לאליהו.״ כי הוא לא ידע מה להגיד, כי אחזה בהם יראה גדולה.

והופיע ענן וסָכך עליהם; ויצא קול מן הענן: ״זה בני, האהוב. אליו תשמעון!״ ופתאום, כשהביטו סביבם, כבר לא ראו אף אחד, אלא רק את ישוע לבדו איתם.

וכאשר ירדו מן ההר ציווה עליהם שלא יספרו לאף אחד את הדברים שראו, עד אשר יקום בן־האדם מן המתים. והם שמרו את הדבר לעצמם, ושאלו זה את זה מה הפשר של ״לקום מן המתים״.

והם שאלו אותו ואמרו: ״למה הסופרים אומרים שאליהו צריך לבוא ראשון?״

והשיב ואמר להם: ״אליהו אכן יבוא ראשון וישיב את לב הכול; ואם כן, למה כתוב על בן־האדם שהוא יסבול דברים רבים ויהיה ללעג ולקלס? אולם אני אומר לכם, אליהו אכן כבר בא, ועשו בו כרצונם, ככתוב עליו.״

 

גירוש רוח אילמת

וכאשר בא אל התלמידים ראה המון רב סביבם והסופרים מתווכחים איתם. ומיד כל ההמון הוכה בתדהמה כאשר ראה אותו, והם רצו אליו ושאלו לשלומו. והוא שאל את הסופרים: ״על מה אתם מתווכחים איתם?״

והשיב מישהו מן ההמון ואמר: ״המורה, הבאתי אליך את בני אשר אחוז רוח אילמת. ובכל מקום שהיא תוקפת אותו היא מפילה אותו, ופיו מעלה קצף והוא חורק שיניו. והוא הולך ודועך. ואמרתי לתלמידיך שיגרשו אותה, אך הם לא היו חזקים דַיָים.״

והשיב ואמר להם: ״הוי דור חסר אמונה! עד מתי אהיה עימכם? עד מתי אסבול אתכם? הָביאו אותו אליי!״ והֵביאו אותו אליו. וכאשר ראתה אותו הרוח, מיד היא טלטלה אותו. והוא נפל ארצה, התגלגל, ופיו העלה קצף.

ושאל את אביו: ״ממתי זה קורה לו?״

והשיב: ״מילדותו. ופעמים רבות הרוח השליכה אותו לתוך אש ולתוך מים כדי להרוג אותו. אבל אם אתה יכול לעשות משהו, כל דבר, עזור לנו ברחמיך עלינו.״

ואמר לו ישוע: ״אם אתה יכול להאמין, כל דבר אפשרי למי שמאמין.״

ומיד צעק אבי הילד ואמר בדמעות: ״אדון, אני מאמין! עזור לי בחסרון אמונתי!״

וכאשר ראה ישוע שההמון רץ ומתקהל, גער ברוח הטמאה ואמר לה: ״רוח אילמת וחירשת, אני מצווה עלייך: צאי ממנו ואל תיכנסי בו שוב!״ והרוח צעקה וטלטלה אותו בחוזקה, ואז יצאה. והוא היה כְּמֵת, עד שרבים אמרו שהוא מת. אולם ישוע אחז בידו והקים אותו, והוא קם.

וכאשר נכנס לבית, שאלו אותו תלמידיו כשהיו לבדם: ״למה לא יכולנו אנחנו לגרש אותה?״

ואמר להם: ״הסוג הזה אינו יכול לצאת אלא בתפילה ובצום.״

 

ישוע חוזה שוב את מותו ואת תחייתו

ויצאו משם ועברו דרך הגליל, והוא לא רצה שהדבר ייוודע לאיש; כי הוא לימד את תלמידיו ואמר להם: ״בן־האדם נמסָר לידי בני אדם, והם יהרגו אותו. ואחרי שייהרג, יקום ביום השלישי.״ אולם הם לא הבינו את דבריו, ופחדו לשאול אותו.

 

הראשונים יהיו אחרונים

ובא לכפר נחום, וכשהיה בבית שאל אותם: ״על מה דנתם ביניכם בדרך?״ אולם הם שתקו, כי בדרך התווכחו ביניהם מי הגדול בהם. וישב, וקרא לַשנים־עשר, ואמר להם: ״אם מישהו רוצה להיות ראשון, הוא יהיה אחרון מכל אדם ומשרת של כל אדם.״ ולקח ילד והעמיד אותו בתווך. ואז חיבק אותו, ואמר להם: ״מי שמקבל ילד כזה בשמי, אותי הוא מקבל. ומי שמקבל אותי, לא אותי הוא מקבל, אלא את זה אשר שלח אותי.״

 

איש אחר מגרש שדים

ויוחנן השיב ואמר לו: ״המורה, ראינו איש מגרש שדים בשמך, והוא אינו הולך אחרינו. ואסרנו עליו, כי הוא אינו הולך אחרינו.״

אולם ישוע אמר: ״אל תאסרו עליו. כי אין איש אשר יעשה גבורות בשמי ותכף לאחר מכן יוכל לדבר עליי רעות. כי מי שאינו נגדכם, בעדכם הוא. כי מי שמשקה אתכם כוס מים בשמי משום שאתם של המשיח — אמן אני אומר לכם — הוא לא ייאבד את שכרו כלל.״

 

אזהרה מפני מכשולים

״ומי שמכשיל אחד מן הקטנים האלה המאמינים בי, מוטב לו שתושם אבן רחיים על צווארו ויושלך לים.

״ואם ידך מכשילה אותך, כרות אותה. כי מוטב לך להיכנס לחיים גידם מאשר להיות מושלך לגיהינום עם שתי ידיים, אל האש אשר לא תִכְבֶּה, בַּמָקום אשר ׳תולעתם לא תמות ואִישָם לא תכבה.׳

״ואם רגלך מכשילה אותך, כרות אותה. כי מוטב לך להיכנס לחיים קיטע מאשר להיות מושלך לגיהינום עם שתי רגליים, אל האש אשר לא תכבה, בַּמָקום אשר ׳תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה.׳

״ואם עינך מכשילה אותך, עקור אותה. כי מוטב לך להיכנס אל מלכות האלוהים עם עין אחת מאשר להיות מושלך אל אש הגיהינום עם שתי עיניים, בַּמָקום אשר ׳תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה.׳

״כי כל אחד יומלח באש, וכל זבח במלח יומלח. המלח טוב הוא, אך אם תֹאבד לו מליחותו, במה יתובל? יהי מלח בקרבכם, והֱיו בשלום זה עם זה.״

דילוג לתוכן