הבשורה על־פי מרקוס פרק י"א

ישוע נכנס לירושלים

וכאשר התקרבו לירושלים, אל בית פַּגֵי ובית עַנְיָה אשר בהר הזיתים, שלח שניים מתלמידיו ואמר להם: ״לכו אל הכפר אשר מולכם, ומיד כשתיכנסו אליו תמצאו עַיִר קשור, אשר איש לא ישב עליו מעולם. הַתירו אותו והָביאו אותו. ואם מישהו יֹאמַר לכם: ׳לָמה אתם עושים זאת?׳ אִמרו: ׳האדון זקוק לו.׳ ומיד הוא ישלח אותו לכאן.״

והם הלכו ומצאו עַיִר קשור לשער מבחוץ, בסמטה, והתירו אותו. וכמה מן העומדים שם אמרו להם: ״מה אתם עושים? למה אתם מתירים את העַיִר?״ והם אמרו להם כפי שציווה אותם ישוע, והניחו להם.

והביאו את העַיִר אל ישוע ושמו עליו את מעיליהם, והוא ישב עליו. ורבים פרשׂו את מעיליהם על הדרך, ואחרים כרתו ענפים מלבלבים מן העצים ופרשׂו אותם על הדרך. וההולכים לפניו וההולכים אחריו הריעו ואמרו:

״הושע־נא!
ברוך הבא בשם ה׳!
ברוכה מלכות דוד אבינו הבאה בשם ה׳!
הושע־נא במרומים!״

וישוע נכנס לירושלים ולבית המקדש. והתבונן סביב סביב על הכול, ומאחר שהשעה כבר הייתה מאוחרת, יצא אל בית עַנְיָה עם השנים־עשר.

 

קללה על עץ תאנה

ולמוחרת, אחרי שיצאו מבית עניה, היה רָעֵב. וראה מרחוק עץ תאנה שהיו עליו עלים, והלך לראות אם ימצא בו משהו. וכאשר ניגש אליו לא מצא מאומה מלבד עלים, כי לא הייתה זו עונת התאנים. והשיב ישוע ואמר לו: ״מעתה איש לא יאכל ממך פרי עד עולם.״ ותלמידיו שמעו.

 

טיהור בית המקדש

ובאו לירושלים. ונכנס ישוע אל בית המקדש והחל לגרש את המוכרים ואת הקונים שבבית המקדש. והפך את השולחנות של החלפנים ואת הכיסאות של מוכרי היונים. ולא הרשה לאיש להעביר אף כלי דרך בית המקדש. ולימד אותם ואמר: ״האם לא כתוב: ׳ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים׳? אולם אתם עשיתם אותו ל׳מערת פָּריצים׳!״

והסופרים וראשי הכוהנים שמעו. והם חיפשו דרך להרוג אותו; כי פחדו ממנו, משום שכל ההמון נדהם מתורתו. ובבוא הערב יצא אל מחוץ לעיר.

 

כוח האמונה באלוהים

ומוקדם בבוקר, כאשר עברו, ראו את עץ התאנה יָבֵש משורשיו. ונזכר פטרוס ואמר לו: ״רבי, רְאֵה! עץ התאנה שקיללת יָבַש.״

והשיב ישוע ואמר להם: ״בִּטְחו באלוהים. כי אמן אני אומר לכם, כל האומר להר הזה: ׳היעקר והיזרק לתוך הים׳, ואינו מפקפק בליבו, אלא מאמין שיתקיים דְבָרוֹ, יהיה לו כל אשר הוא אומר. על כן אני אומר לכם: כל הדברים אשר תבקשו בתפילה, הַאֲמינו שאתם מקבלים אותם, ויהיו לכם. וכאשר אתם עומדים בתפילה, אם יש לכם דבר נגד מישהו, סִלחו לו, כדי שגם אביכם שבשמיים יסלח לכם על עוונותיכם. אולם אם אינכם סולחים, גם אביכם שבשמיים לא יסלח לכם על עוונותיכם.״

 

סמכותו של ישוע

ושוב באו לירושלים. וכאשר התהלך בבית המקדש באו אליו ראשי הכוהנים והסופרים והזקנים, ואמרו לו: ״באיזו סמכות אתה עושה את הדברים האלה? ומי נתן לך את הסמכות הזאת לעשות אותם?״

והשיב ישוע ואמר להם: ״גם אני אשאל אתכם דבר אחד, והָשיבו לי אתם, ואני אגיד לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה. טבילת יוחנן, האם היא הייתה מאת שמיים או מאת בני אדם? הָשיבו לי!״

והתייעצו זה עם זה ואמרו: ״אם נאמר: ׳מאת שמיים׳, יאמר: ׳אם כן, מדוע לא האמנתם לו?׳ אולם אם נאמר: ׳מאת בני אדם…׳ ״ — הם פחדו מהעם, כי כולם חשבו שיוחנן אכן היה נביא. והשיבו ואמרו לישוע: ״איננו יודעים.״

והשיב ישוע ואמר להם: ״גם אני לא אגיד לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה.״

דילוג לתוכן