מזימה נגד ישוע
ויהי יומיים לפני חג הפסח והמצות, וראשי הכוהנים והסופרים חיפשו דרך לתפוס אותו בעורמה כדי להרוג אותו. אולם אמרו: ״לא בחג, פן תהיה מהומה בעם.״
משׁיחת ישוע
וכאשר היה בבית עַנְיָה, בביתו של שמעון המצורע, והסב אל השולחן, באה אישה עם פך בַּהַט ובו שמן נֵרְד זך, יקר מאוד. והיא שברה את פך הבַּהַט ויצקה את השמן על ראשו. והיו שהתרעמו על כך בינם לבין עצמם ואמרו: ״לשם מה הבזבוז הזה של השמן? כי היה אפשר למכור אותו ביותר משלוש מאות דינר ולתת לעניים.״ והם החלו לנזוף בה.
אולם ישוע אמר: ״הַניחו לה! למה אתם מציקים לה? מעשה טוב עשתה לי. כי העניים תמיד איתכם, ובכל עת שתרצו תוכלו להיטיב איתם; אבל אני לא תמיד איתכם. היא עשתה מה שהיה ביכולתה; היא הקדימה למשוח את גופי לקבורה. אמן אני אומר לכם, בכל מקום שתוכרז הבשורה הזאת, בכל העולם, גם מה שהיא עשתה יסופר לזִכרה.״
הסכם ההסגרה
ויהודה איש קְרִיוֹת, אחד מן השנים־עשר, הלך אל ראשי הכוהנים כדי להסגיר אותו לידיהם. וכאשר הם שמעו זאת, הם שמחו והבטיחו לתת לו כסף. והוא חיפש שעת כושר להסגיר אותו.
סעודת הפסח
וביום הראשון של חג המצות, אשר בו זבחו את הפסח, אמרו לו תלמידיו: ״לאן אתה רוצה שנלך ונכין, כדי שתאכל את הפסח?״
ושלח שניים מתלמידיו ואמר להם: ״לכו העירה, ושם יפגוש אתכם איש נושא כד מים; לכו אחריו. ובַמקום שייכנס אליו, אִמרו לבעל הבית: ׳המורה אומר: ״איפה חדר האורחים אשר בו אוכַל את הפסח עם תלמידיי?״ ׳ והוא יראה לכם עליית גג גדולה, מרוהטת וערוכה; שם תכינו לנו.״ ויצאו תלמידיו ובאו העירה, ומצאו הכול כפי שאמר להם, והכינו את הפסח.
ובבוא הערב בא עם השנים־עשר. וכאשר הסבו ואכלו, אמר ישוע: ״אמן אני אומר לכם, אחד מכם יסגיר אותי — אחד שאוכֵל איתי.״
והם החלו להתמלא מועקה, ואמרו לו אחד־אחד: ״האומנם זה אני?״ ואחֵר: ״האומנם זה אני?״
והשיב ואמר להם: ״זה אחד מן השנים־עשר, אחד שמטביל איתי בקערה. בן־האדם אומנם הולך, ככתוב עליו, אך אוי לאיש ההוא אשר על ידיו מוסגר בן־האדם. מוטב היה לאיש ההוא אילולא נולַד.״
וכאשר אכלו לקח ישוע את הלחם, ובירך, ובצע, ונתן להם, ואמר: ״קחו, אִכלו; זה גופי.״ ולקח את הכוס, והודה ובירך, ונתן להם; וכולם שתו ממנה. ואמר להם: ״זה דמי, דם הברית החדשה, הנשפך בעד רבים. אמן אני אומר לכם, שָתֹה לא אשתה עוד מפרי הגפן עד ליום שבו אשתה אותו חדש במלכות האלוהים.״
ולאחר ששרו את ההלל, יצאו אל הר הזיתים.
חזון ההתכחשות
ואמר להם ישוע: ״כולכם תיכשלו בי הלילה הזה, כי כתוב: ׳אכה את הרועה ותפוצֶינה הצאן.׳ אך לאחר שאקום, אלך לפניכם לגליל.״
אולם פטרוס אמר לו: ״גם אם כולם ייכשלו, אני לא!״
ואמר לו ישוע: ״אמן אני אומר לך, כי עוד היום, הלילה הזה, בטרם יקרא התרנגול פעמיים, תתכחש לי שלוש פעמים.״
אולם פטרוס חזר ואמר ביֶתר תוקף: ״גם אם עליי למות איתך, לא אתכחש לך בשום אופן!״ וכך אמרו כולם.
התפילה בְּגַת שְמָנִים
ובאו למקום הנקרא גַת שְמָנִים. ואמר לתלמידיו: ״שְבו כאן בזמן שאתפלל.״ ולקח איתו את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן. והחל להתיירא ולהתייסר. ואמר להם: ״נפשי מרה עליי עד מוות. הישארו כאן והֱיו ערניים!״
והלך מעט הלאה, ונפל ארצה, והתפלל שאם אפשר, תעבור ממנו השעה. ואמר: ״אבא, אבי, אתה כול יכול; הַעֲבֵר נא ממני את הכוס הזאת. אולם לא כרצוני, כי אם כרצונך.״
ובא ומצא אותם ישנים. ואמר לפטרוס: ״שמעון, אתה ישן? האם לא היית חזק דַיֵיך להיות ער שעה אחת? הֱיו ערניים והתפללו, כדי שלא תבואו לידי ניסיון. אומנם הרוח חפצה, אבל הבשר חלש.״
ושוב הלך משם והתפלל, ואמר אותם דברים. וכאשר חזר מצא אותם ישנים שוב, כי עיניהם היו כבדות. ולא ידעו מה להשיב לו.
ובא אליהם בפעם השלישית ואמר להם: ״האם עודכם ישנים ונחים? די! הגיעה השעה. הנה בן־האדם מוסגר לידי חוטאים. קומו, בואו נלך! הנה המסגיר אותי קָרֵב.״
הסגרת ישוע
ומיד בעודו מדבר בא יהודה, אחד מן השנים־עשר, ואיתו המון רב עם חרבות ומקלות, באים מטעם ראשי הכוהנים והסופרים והזקנים. והמסגיר אותו נתן להם סימן ואמר: ״מי שאשק לו, זה הוא; תִפסו אותו והוליכו אותו תחת משמר.״
ובבואו מיד ניגש אליו ואמר לו: ״רבי, רבי!״ ונשק לו בחיבה. והם שלחו ידיהם אליו ותפסו אותו. אבל אחד מן העומדים שם שלף חרב, והִכה את עבד הכוהן הגדול וכרת את אוזנו.
והשיב ישוע ואמר להם: ״כמו על שודד יצאתם עליי בחרבות ובמקלות כדי לעצור אותי? יום־יום הייתי איתכם בבית המקדש, מלמד, ולא תפסתם אותי. אולם הכתובים חייבים להתקיים.״ וכולם נטשו אותו וברחו.
ובחור אחד הלך אחריו, עוטה סדין על מערומיו. והבחורים תפסו אותו, אך הוא שמט את הסדין מאחוריו וברח מהם עירום.
משפט הסנהדרין
והוליכו את ישוע אל הכוהן הגדול, והתכנסו אצלו כל ראשי הכוהנים והזקנים והסופרים. ופטרוס הלך אחריו מרחוק, עד לתוך חצר הכוהן הגדול. וישב עם המשרתים והתחמם ליד האש.
וראשי הכוהנים וכל הסנהדרין חיפשו עדות נגד ישוע כדי להוציא אותו להורג, ולא מצאו. כי רבים העידו עדות שקר נגדו, אך עדויותיהם לא היו תואמות.
וקמו אחרים והעידו עדות שקר נגדו ואמרו: ״אנחנו שמענו אותו אומר: ׳אני אהרוס את ההיכל הזה שהוא מעשה ידי אדם, ובשלושה ימים אבנה אחר שאינו מעשה ידי אדם.׳ ״ אולם אפילו כך לא תאמו דברי עדותם.
והכוהן הגדול קם ועמד במרכז, ושאל את ישוע ואמר: ״האינך משיב דבר? מה האנשים האלה מעידים נגדך?״ אך הוא שתק ולא השיב דבר. שוב שאל אותו הכוהן הגדול ואמר לו: ״האם אתה הוא המשיח, בן־המבורך?״
ואמר ישוע: ״אני הוא. ואתם תִראו את בן־האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמיים.״
וקרע הכוהן הגדול את בגדיו ואמר: ״לשם מה יש לנו עדיין צורך בעדים? שמעתם את חילול הקודש! מה אתם פוסקים?״ וכולם הרשיעו אותו ופסקו שהוא בן מוות.
והחלו לירוק עליו, ולכסות את פניו, ולחבוט בו באגרופים, ולומר לו: ״הינבא!״ והמשרתים סטרו לו.
התכחשות פטרוס
וכאשר פטרוס היה למטה בחצר, באה אחת השפחות של הכוהן הגדול וראתה את פטרוס מתחמם. התבוננה בו ואמרה: ״גם אתה היית עם ישוע מנצרת.״
אולם הוא הכחיש ואמר: ״אינני יודע ואינני מבין על מה את מדברת.״ ויצא החוצה אל המבואה, והתרנגול קרא.
וראתה אותו השפחה שוב, והחלה לומר אל העומדים שם: ״זה אחד מהם.״ ושוב הוא הכחיש.
ושוב, כעבור זמן־מה, אמרו העומדים שם לפטרוס: ״באמת אתה אחד מהם, כי גם אתה גלילי וגם דיבורך דומה.״
והוא החל לקלל ולהישבע: ״אינני מכיר את האיש הזה שאתם מדברים עליו!״ והתרנגול קרא שנית. ונזכר פטרוס בדבר שישוע אמר לו: ״בטרם יקרא התרנגול פעמיים, תתכחש לי שלוש פעמים.״ וכאשר חשב על כך, פרץ בבכי.
© 2021 כל הזכויות שמורות ל-DvarHaBsora.com
ליצירת קשר: Info-DvarHaBsora@protonmail.com