טיהור מצורע

ובא אליו איש מצורע, התחנן לפניו, וכרע על ברכיו לפניו ואמר לו: ״אם אתה רוצה, תוכל לטהר אותי.״

ונכמרו רחמי ישוע עליו, הושיט את ידו, נגע בו ואמר לו: ״רוצה אני; היטהר!״ ובדַבְּרו מיד סרה ממנו הצרעת והוא נטהר. והתרה בו ומיד שילח אותו ואמר לו: ״שים לב: אל תגיד דבר לאיש, אלא לֵךְ, הראה עצמך לכוהן והקרב עבור טיהורך את אשר ציווה משה, לעדוּת להם.״

אולם ביוצאו החל להכריז ברבים ולהשמיע את הדבר, עד שישוע כבר לא היה יכול להיכנס לשום עיר בגלוי, אלא שהה בחוץ, במקומות שוממים; ומכל עבר באו אליו.
מרקוס א:מ—מה

הצרעת הנזכרת במקרא היא מחלת עור נוראה, מידבקת מאוד וחסרת מַרְפֵּא. היא מטמאת את האדם ומפרידה אותו מן החֶברה ומבית המקדש, משכנו של אלוהים. התפיסה הרווחת הייתה שהצרעת נגרמת בשל חטאי האדם, והיא אף שימשה דימוי לחטא. כמו הצרעת, גם החטא פוגע במערכת היחסים שלנו עם הזולת ומפריד אותנו מאלוהים. יתרה מזו, לחטא אין מַרְפֵּא אנושי. סליחת חטאים וטיהור רוחני הם מתנה מאת אלוהים, וממנו בלבד.

התורה מְצַוָוה על מצורעים להזהיר את הזולת מפני נוכחותם ולהכריז בכל מקום שאליו הם מגיעים: ״טמא! טמא!״ אם מישהו בא במגע עם מצורע, גם הוא נחשב טמא לזמן־מה. בסיפור שלפנינו הדברים מתרחשים בצורה שונה: ישוע אינו נרתע מן המצורע, אלא להפך, הוא מתייחס אליו ברחמים ואף נוגע בו בידו. המגע עם המצורע אינו מטמא את ישוע, אלא מטהר את המצורע. כלומר, הטהרה של ישוע חזקה יותר מן הטומאה של המצורע. זאת ועוד: מצורע, במצבו הטמא, היה חייב להתגורר מחוץ לעיר. ישוע לעומתו, דווקא לאחר שטיהר את המצורע, נדרש לשהות במקומות שוממים, אם כי לא בגלל טומאה, אלא בגלל ההמונים שבאו אליו. ישוע ביקש מן המצורע שלא לספר על אודות הנס. למרות זאת, הלך המצורע והכריז על הדבר ברבים! כלומר, בִּמְקום להכריז על הטומאה של עצמו, הוא הכריז על כוח הריפוי של ישוע. הטיהור הפיזי של המצורע מְבַשֵֹר את הטיהור הרוחני שישוע יביא לנו במותו המכפר.

גם היום ישוע מושיט יד לאנשים ״טמאים״ ומנודים בחברה. לעיתים קרובות אנשים הנחשבים ״טמאים״ באים לישוע משום שהם מודעים לחומרת מצבם. אולם לאמיתו של דבר כולנו טמאים מבחינה רוחנית, משום שכולנו חוטאים. אם נבוא לישוע ונתוודה על טומאתנו, הוא יטהר אותנו ויקרב אותנו לאלוהים.

הזמינו את הספר "טליתא, קומי!" ללא כל עלות!

ההזמנה מגיל 18 ומעלה

תחייתו של ישוע

אולם הוא אמר להן: ״אל תִירֶאנה. אתן מחפשות את ישוע מנצרת אשר נצלב. הוא קם לתחייה! הוא איננו כאן! הנה המקום שהניחו אותו.

קרא עוד »

מותו של ישוע

וישוע זעק בקול גדול ונפח את רוחו. […] וכאשר שר המאה, שעמד מולו, ראה שכך צעק ונפח את רוחו, אמר: ״באמת האיש הזה היה בן־האלוהים!״

קרא עוד »
דילוג לתוכן