ישוע גדל בנצרת, שבימיו הייתה עיר יהודית קטנה. כשהיה בן שלושים הוא התחיל את שליחותו והקדיש את עצמו לשרת את הרבים ולהכריז על בואה של מלכות האלוהים: ״מָלאה העת וקרֵבה מלכות האלוהים! חִזרו בתשובה והַאֲמינו בבשורה!״ אנשי הגליל התאספו בהמוניהם לשמוע את תורתו ולקבל ריפוי מידיו. אולם בעירו נצרת הוא התקבל בצורה אחרת לחלוטין. בני עירו הכירו אותו מנעוריו, ודווקא קרבתם זו אליו הכשילה אותם וגרמה להם לפקפק בשליחותו. הם התנגדו לישוע עד כדי כך שהוא נדהם מחוסר אמונתם!

ראוי לציין כי בבשורות לא מוזכר שישוע נדהם מהישג אנושי כלשהו או מהפגנת כוח ארצי, אך הוא כן נדהם באשר לקיומה של אמונה בו, או להעֶדרה. לדוגמה, ישוע נדהם מאמונתו החזקה של קצין רומאי: הקצין האמין כי בסמכותו של ישוע לרפא את עבדו אף מבלי לראות אותו. אולם דווקא בנצרת הוא נדהם מחוסר אמונתם של תושבי העיר בו. לכן הוא רק ריפא כמה אנשים שם, ולא עשה שום גבורה. שימו לב: יש חשיבות רבה לקיומה של אמונה בישוע, או להֶעדרה. אמונה בישוע המשיח היא חיונית לישועתנו: ״כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו, למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם.״

יֶדַע, הקרבה עצמית ומעשים טובים אינם יכולים להושיע אותנו. רק דרך אמונה נוכל לקבל את ישוע ולהיוושע: ״כי בחסד נושעתם דרך אמונה; וזאת לא מכם — זאת מתנת האלוהים, לא ממעשים, כדי שלא יתהלל איש.״ בזכות אמונה, ואמונה לבדה, נוכל לקבל סליחת חטאים ולהיות רצויים לאלוהים: ״כי אם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון, ומאמין בליבך שאלוהים הקים אותו מן המתים — תיוושע. כי הלב מאמין לשם צדקה, והפה מודה לשם ישועה.״