בני האדם חַטָּאִים
בניגוד גמור לאלוהים, אנו חַטָּאִים: ״זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ: כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל. וְגַם לֵב בְּנֵי הָאָדָם מָלֵא רָע, וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם, וְאַחֲרָיו אֶל הַמֵּתִים.״
קהלת ט:ג

אלוהים הוא שופט צדק, ולכן חייב לשפוט חֵטְא. אפילו עבירה אחת על חוקיו מחייבת אותו לשפוט אותנו. כל אחד ואחד יצטרך לעמוד לפני כס המשפט של אלוהים ולתת דין וחשבון על חייו ועל מעשיו. אין אדם שיכול להצדיק את עצמו לפני אלוהים בזכות קיום מצוות או בזכות ״מעשי צדקה״ אחרים. ישעיהו מדמה את ״מעשי הצדקה״ שלנו לדְבר טומאה: ״וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ, וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ; וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ, ועווננו כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ.״
ישעיה סד:ה

אין אדם שיוכל להצדיק את עצמו ביום ההוא. ישוע לימד: ״ואם ידך מכשילה אותך, כרות אותה. כי מוטב לך להיכנס לחיים גידם מאשר ללכת לגיהינום עם שתי ידיים, אל האש אשר לא תִכְבֶּה, בַּמָקום אשר ׳תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה.׳״ הדין על חטא הוא אש נצחית.

רצון האלוהים הוא שאיש לא יאבד, ועל כן הוא שלח את בנו, ישוע המשיח, למות במקומנו ולהיענש בעונש שמגיע לנו: ״זאת היא האהבה: לא שאנחנו אהבנו את אלוהים, אלא שהוא אהב אותנו ושלח את בנו להיות כפרה על חטאינו.״

קבלת סליחת חטאים
מותו המכפר של ישוע דַי בו כדי לסלוח לנו על כל חטאינו: ״ודם ישוע המשיח בְּנוֹ מטהר אותנו מכל חטא.״ עם זאת, המַתָנה של סליחת חטאים צריכה להתקבל באופן אישי; כלומר, כל אחד ואחד צריך לבטוח בישוע כמושיע האישי שלו. כדי לקבל את ישוע כמושיע, עלינו להכיר בזהותו האמיתית — הוא המשיח, בן־האלוהים. אילו היה ישוע רק אדם, או מורה טוב, או רפורמטור, מותו לא היה יכול להושיע איש. רק לאור זהותו של ישוע אפשר להבין את משמעות מותו על הצלב. כאשר החייל הרומאי ראה כיצד ישוע מת, הוא הודה: ״באמת האיש הזה היה בן־האלוהים!״ החיים של ישוע, תורתו, מעשיו, מותו ותחייתו — כל אלה מעידים כי הוא המשיח, בן־האלוהים.

ישוע הוא המושיע האחד והיחיד. דרך ישוע בלבד נוכל להיוושע מן העונש על חטאינו ולהיות רצויים לאלוהים. אילו הייתה דרך אחרת להיוושע, אלוהים לא היה שולח את בנו למות במקומנו ולסבול ייסורים כה מזוויעים ונוראים: ״אין ישועה באחר, כי אין שֵם אחר נתון לבני אדם תחת השמיים, ובו עלינו להיוושע.״

ישועה בחסד האלוהים
סליחת חטאים וחיי עולם הם מתנה, אך עלינו לקבל אותם בזכות אמונה: ״כי בחסד נושעתם דרך אמונה; וזאת לא מכם — זאת מתנת האלוהים, לא ממעשים, כדי שלא יתהלל איש.״ כאשר אנו מתוודים על חטאינו ובוטחים בישוע המשיח, אלוהים סולח לנו על חטאינו ומחשב לזכותנו את צדקתו של ישוע: ״כי אם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון, ומאמין בליבך שאלוהים הקים אותו מן המתים — תיוושע. כי הלב מאמין לשם צדקה, והפה מודה לשם ישועה.״

קרבת האלוהים
ישוע זעק ברגע לפני מותו, ואז נקרעה הפרוכת שבהיכל לשניים. הפרוכת הפרידה את קודש הקודשים, מקום שכינתו של אלוהים, מן ההיכל. הפרוכת סימלה את ההפרדה בין שמיים לבין ארץ; היא הפרידה בין אלוהים הקדוש לבין האדם החוטא. רק הכוהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים פעם בשנה, ביום הכיפורים, לכפר על חטאיו ועל חטאי העם. קריעת הפרוכת ברגע מותו של ישוע הייתה סימן כי לעת עתה יכולים כל בני האדם לגשת אל נוכחות האלוהים דרך ישוע המשיח. ישוע מת במקומנו כדי שנוכל לזכות בקרבת האלוהים בעולם הזה ובעולם הבא. 

דרך אמונה בישוע נוכל ליהנות מקרבה נצחית לאלוהים: ״הוא, אשר לא חס על בנו שלו, אלא מסר אותו בעד כולנו, כיצד לא יעניק לנו הכול יחד איתו? מי יקטרג על בחירי האלוהים? המְצַדֵּק הוא האלוהים. מי הוא המרשיע? הרי המשיח מת — ויתר על כן, אף הוקם — הוא אכן בימין האלוהים, והוא אכן מפגיע בעדנו. מי יפריד אותנו מאהבת המשיח? האם צרה, או מצוקה, או רדיפה, או רעב, או עירום, או סכנה, או חרב? […] כי אני בטוח שלא המוות, ולא החיים, ולא המלאכים, ולא שלטונות, ולא כוחות, ולא דברים בהווה, ולא דברים העתידים לבוא, ולא גבהים, ולא מעמקים, ולא שום דבר נברא אחר, יוכלו להפריד אותנו מאהבת האלוהים אשר במשיח ישוע אדוננו.״