תחייתו של ישוע
אולם הוא אמר להן: ״אל תִירֶאנה. אתן מחפשות את ישוע מנצרת אשר נצלב. הוא קם לתחייה! הוא איננו כאן! הנה המקום שהניחו אותו.
והם הלכו לכפר נחום. ומיד בשבת הוא נכנס לבית הכנסת ולימד. והאנשים נדהמו מתורתו, כי הוא לימד אותם כמו בעל סמכות ולא כמו הסופרים.
והיה בבית הכנסת שלהם איש אחוז רוח טמאה. והוא זעק ואמר: ״הוי! מה לנו ולךָ, ישוע מנצרת? האם באת להשמיד אותנו? אני יודע מי אתה — אתה קדוש־האלוהים!״
וגער בה ישוע ואמר: ״שתקי וצאי ממנו!״ והרוח הטמאה זִעזעה את האיש וצעקה בקול גדול, ואז יצאה ממנו.
וכולם השתאו עד כי שאלו זה את זה ואמרו: ״מה זאת? מה התורה החדשה הזאת, שאפילו את הרוחות הטמאות הוא מצווה בסמכות והן נשמעות לו?״ ומיד יצא שִמְעוֹ בכל אזור הגליל.
מרקוס א:כא—כח
ישוע היה נגר גלילי שלא למד בשום מוסד, לא קיבל סמיכה רבנית כלשהי, ולא הסתמך על פסיקות של רבנים אחרים בלַמדו את דבר־האלוהים. הדרך שבה לימד ישוע הייתה שונה תכלית שינוי מדרך הסופרים, כי הוא לימד כבעל סמכות. אנשי כפר נחום נדהמו מסמכותו, ואילו על הרוח הטמאה נפלה אימה משום שהיא ידעה מי הוא ישוע — קדוש־האלוהים.
בימי בית המקדש הֶאציל אלוהים מקדושתו על אנשים בזכות קרבתם הפיזית למשכָּנוֹ. אולם ביאתו של ישוע חוללה שינוי גדול בעולם הרוחני: מעתה גם ישוע הוא מוקד של קדושת האלוהים. הרוח הטמאה, בזכות קרבתה הפיזית אל ישוע, הבחינה כי ישוע הוא קדושת האלוהים בהתגלמותה. נוכחות האלוהים בישוע הוּכְחה בדרך שבה הוא גירש את הרוח. באותה תקופה נהגו מגרשי שדים לערוך טקסים ארוכים ומורכבים, ובהם השתמשו בקמעות, בלחשים ובהשׁבעות לשם גירוש רוחות רעות. בניגוד גמור להם, ישוע ציווה על הרוח אך ורק בתוקף סמכותו: ״שתקי וצאי ממנו!״ בפקודתו היא נכנעה מיד ויצאה מן האיש. התבוסה המוחצת של הרוח הרעה הזאת מוכיחה כי מלכות האלוהים חודרת לתוך העולם הזה דרך ישוע מנצרת.
ישוע הדהים את הקהל, לא רק משום שלימד בסמכות, אלא גם משום שפעל בסמכות. הסמכות הטבועה בתורתו של ישוע הייתה אותה סמכות שבה הוא גירש רוחות רעות. גם היום אפשר לחווֹת את סמכותו המחוללת שינוי מתוך קריאת דבריו בספרי הבשורות. תורתו של ישוע ומעשיו מאתגרים אותנו להכיר בו כקדוש־האלוהים.
ההזמנה מגיל 18 ומעלה
אולם הוא אמר להן: ״אל תִירֶאנה. אתן מחפשות את ישוע מנצרת אשר נצלב. הוא קם לתחייה! הוא איננו כאן! הנה המקום שהניחו אותו.
וישוע זעק בקול גדול ונפח את רוחו. […] וכאשר שר המאה, שעמד מולו, ראה שכך צעק ונפח את רוחו, אמר: ״באמת האיש הזה היה בן־האלוהים!״
״הנה אנחנו עולים לירושלים, ובן־האדם יימסר לראשי הכוהנים ולסופרים; והם ידונו אותו למוות וימסרו אותו לגויים.״
© 2021 כל הזכויות שמורות ל-DvarHaBsora.com
ליצירת קשר: Info-DvarHaBsora@protonmail.com