תחייתו של ישוע

ובבוא הערב, כיוון שהיה יום ההכנה, כלומר היום שלפני השבת, בא יוסף איש רָמָתַיִם, יועץ נכבד, שגם הוא ייחל למלכות האלוהים; הוא אזר אומץ ונכנס אל פילטוס, וביקש את גופת ישוע. ופילטוס תמה אם הוא כבר מת. וקרא לשר המאה ושאל אותו אם ישוע מת לפני זמן רב. וכשנודע לו משר המאה, נתן ליוסף את הגופה. והוא קנה סדין, והוריד אותו, עטף אותו בסדין, והניח אותו בקבר חצוב בסלע; וגלל אבן על פי הקבר. ומרים המגדלית ומרים אֵם יוסי ראו היכן הניח אותו.

וכאשר עברה השבת, מרים המגדלית, ומרים אֵם יעקב, ושלומית קנו בשָׂמִים כדי למשוח אותו בבואן. 

ומוקדם מאוד בבוקר, ביום ראשון בשבוע, באו אל הקבר עם זריחת השמש. והן אמרו זו לזו: ״מי יָגוֹל לנו את האבן מפי הקבר?״ ונשאו עיניהן וראו כי האבן כבר נָגולה — כי הייתה גדולה מאוד. ונכנסו לתוך הקבר וראו בחור יושב מימין, לבוש בגלימה לבנה, והתייראו. 

אולם הוא אמר להן: ״אל תִירֶאנה. אתן מחפשות את ישוע מנצרת אשר נצלב. הוא קם לתחייה! הוא איננו כאן! הנה המקום שהניחו אותו. אולם לכנה והגדנה לתלמידיו ולפטרוס שהוא הולך לפניכם לגליל. שם תראו אותו כפי שאמר לכם.״ והן מיהרו לצאת וברחו מן הקבר, כי חִיל ורעדה אחזו בהן. ולא סיפרו דבר לאיש, כי פחדו.

ולאחר שישוע קם לתחייה בְּשחר יום ראשון בשבוע, נראָה בראשונה למרים המגדלית, אשר ממנה גירש שבעה שדים. היא הלכה וסיפרה לאלה שהיו איתו, והם מתאבלים ובוכים. וכאשר שמעו כי הוא חי ונראָה אליה, לא האמינו לה. 

ואחרי הדברים האלה התגלה אל שניים מהם בדמות אחרת בעת שהלכו בדרכם אל הכפר. והם הלכו וסיפרו לאחרים; וגם להם לא האמינו.

לאחר מכן התגלה אל האחד־עשר כאשר הסבו לשולחן; וגער בהם על חוסר אמונתם ועל ליבם הקשה, משום שלא האמינו לאלה אשר ראו אותו לאחר שקם. 

ואמר להם: ״לכו אל כל העולם והַכריזו את הבשורה לכל הבריאה. מי שמאמין ונטבל, ייוושע; ומי שאינו מאמין, יורשע. ואלה האותות אשר ילוו את המאמינים: יגרשו שדים בשמי; ידברו בלשונות חדשות; יסלקו נחשים; ואם ישתו רעל ממית, לא יזיק להם כלל; יסמכו ידיהם על חולים, והם ויבריאו.״ 

ואז, לאחר שהאדון שדיבר אליהם, הוא נישא השמיימה, וישב לימין האלוהים. והם יצאו והכריזו בכל מקום, והאדון פעל איתם ואישר את הכרזתם באותות שנלוו אליהם. אמן. 
מרקוס טו:מב—טז:כ

התחייה
ישוע נצלב בתשע בבוקר, ומת זמן קצר אחרי שלוש אחר הצהריים בערב שבת. יוסף איש רָמָתַיִם, חבר הסנהדרין, לא הסכים עם הרשעת ישוע. הוא בא באומץ לב לפילטוס וביקש ממנו את גופת ישוע, כדי לקבור אותו בכבוד. הזדהותו הפומבית של יוסף עם ישוע הצלוב היא דוגמה נפלאה להליכה אחרי ישוע בזמן רדיפות; מעשהו זה של יוסף היה יכול לעלות לו במעמדו, ואף בחייו. גם היום יש לחצים חברתיים ודתיים המדכאים את ההזדהות הפומבית עם ישוע. זו אחת התוצאות של המלחמה הרוחנית שמתחוללת סביבנו. ההליכה אחרי ישוע כרוכה בוויתורים רבים. ישוע לימד: ״מי שרוצה לבוא אחריי שיתכחש לעצמו, ויישא את צלבו, וילך אחריי. כי מי שרוצה להציל את נפשו — ייאבד אותה; אולם כל מי שמאבד את נפשו למעני ולמען הבשורה — יציל אותה. כי מה התועלת לאדם אם ירוויח את העולם כולו, ואילו את נפשו ייאבד? או מה ייתן איש בתמורה לנפשו? כי כל מי שיתבייש בי או בדבריי בדור החוטא והנואף הזה, גם בן־האדם יתבייש בו כאשר יבוא בכְבוד אביו עם המלאכים הקדושים.״ 

הברכות הרוחניות שאנו מקבלים כתלמידי ישוע עולות בהרבה על הוויתורים הזמניים שלנו בעולם הזה: ״אני סבור שסבלות הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד שעתיד להתגלות בנו. כי הציפייה העמוקה של הבריאה מחכה בכמיהה להתגלוּת בני האלוהים.״

בצליבתו נכחו כמה נשים שהלכו אחריו בגליל ועלו איתו לירושלים. הן הסתכלו מרחוק וראו היכן קברו את ישוע. אחרי השבת הלכו לקבר למשוח את גופתו, ופגשו שם מלאך. הוא בישר להן על תחיית ישוע: ״אל תִירֶאנה. אתן מחפשות את ישוע מנצרת אשר נצלב. הוא קם! הוא איננו כאן!״ הן היו הראשונות ששמעו את הבשורה הטובה על תחייתו של ישוע מן המתים. תחייתו היא הוכחה חותכת שאלוהים קיבל את מותו על הצלב לשם כפרת חטאי העולם. אלוהים הקים את ישוע מן המתים, ואף רומם אותו כאדון: ״על כן אלוהים הגביה אותו מאוד ונתן לו את השם הנעלֶה על כל שם, כדי שבשם ישוע תכרע כל ברך, בשמיים ובארץ ומתחת לארץ, וכל לָשון תודֶה כי ישוע המשיח הוא האדון לכְבוד אלוהים האב.״

תחייתו של ישוע לא הייתה דומה לשום דבר אחר שקרה מעולם. בעבר אנשים אחדים הוקמו לתחייה, אך כל אלה מתו בסופו של דבר. אולם כאשר ישוע עצמו קם לתחייה מן המתים, נתן לו אלוהים גוף חדש, גוף מפואר שלא יִכְלֶה ולא ימות. ישוע מכריז: ״אני הראשון והאחרון, והחי. הייתי מת; והנה, אני חי לעולמי עולמים. אמן. ובידי מפתחות השאול והמוות.״

ישוע היה הראשון שקם מן המתים לחיי נצח. חיי הנצח הם מתנת האלוהים לכל המאמינים בישוע המשיח. כאשר אנו בוטחים בישוע, אנו נמלאים ברוח האלוהים והוא מעניק לנו את הביטחון שגם אנו נקום מן המתים לחיי נצח: ״אולם אם הרוח אשר הקים את ישוע מן המתים שוכן בקרבכם, מי שהקים את ישוע מן המתים יְחַיֶיה גם את גופכם בן התמותה דרך רוחו השוכן בקרבכם.״

הכרזת הבשורה
שליחותו של ישוע נועדה לעם ישראל. למרות זאת, במקרים נדירים הוא פגש נוכרים שהפגינו אמונה חזקה מאוד בו. ישוע גמל לנוכרים אלה על אמונתם וריפא אותם או את יקיריהם. מקרים אלה מרמזים על אופייה החובק עולם של הבשורה. אהבת האלוהים מקיפה לא רק את עם ישראל, אלא גם כל עַם ואומה. אלוהים הבטיח כי המשיח יביא ישועה לכל העמים, ככתוב:

״נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב [ונצירי] וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב, וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ.״
ישעיהו מט:ו

דרך מותו המכפר של ישוע המשיח, ותחייתו ביום השלישי לאחר מותו, מוצעת מעתה הישועה לכל העמים. ישוע קם לתחייה וציווה את תלמידיו: ״לכו אל כל העולם והַכריזו את הבשורה לכל הבריאה.״ כל הבוטחים בישוע המשיח הם תלמידיו, ועליהם להכריז את הבשורה. הבשורה היא המסר שאפשר להיוושע ממשפט האלוהים על חטאינו אך ורק דרך אמונה בישוע המשיח, בן־האלוהים. ישוע בא לעולם הזה כדי למות במקומנו ולקבל על עצמו את העונש שמגיע לנו בשל חטאינו. הוא מת במקומנו כדי שנוכל להיות נסלחים ורצויים לאלוהים. כל אחד ואחד צריך לשמוע את הבשורה — הן יהודים והן גויים — משום שכולם זקוקים לישועה. תלמידי ישוע אינם מכריזים את הבשורה בכוחות עצמם; אלוהים שולח את רוחו להעצים אותם.

עלייתו השמיימה
ארבעים יום לאחר שישוע קם לתחייה, הוא נלקַח השמיימה וישב לימין האלוהים. יש להבין כי שליחותו נמשכת גם היום. ישוע מפגיע בעד תלמידיו: ״על כן יוכל גם להושיע בכול וכול את הניגשים דרכו לאלוהים, כי חי הוא תמיד כדי להפגיע בעדם. כי כוהן גדול כזה היה יאה לנו — קדוש, תמים, טהור, נבדל מֵחַטָּאים, ונישא מעל השמיים, אשר אינו צריך, כמו הכוהנים הגדולים, להקריב קורבנות יומיום על חטאיו תחילה ואחרי כן על חטאי העם. כי זאת עשה אחת ולתמיד בהקריבו את עצמו.״

ישוע נמצא עתה לימין האלוהים, אך עתיד לשוב. בשובו הוא ישפוט את העולם, יכונן את מלכות האלוהים על פני הארץ וימלוך על העולם מירושלים: ״הנה הוא בא עם העננים. וכל עין תראה אותו, גם אלה שדקרו אותו, וכל שבטי הארץ יספדו לו. כן. אמן.״

הזמינו את הספר "טליתא, קומי!" ללא כל עלות!

ההזמנה מגיל 18 ומעלה

מותו של ישוע

וישוע זעק בקול גדול ונפח את רוחו. […] וכאשר שר המאה, שעמד מולו, ראה שכך צעק ונפח את רוחו, אמר: ״באמת האיש הזה היה בן־האלוהים!״

קרא עוד »

״טליתא, קומי!״

והוא אחז בידה של הילדה ואמר לה: ״טליתא, קומי!״ שתרגומו: ״נערה, אני אומר לך, קומי!״ ומיד קמה הנערה והתהלכה.

קרא עוד »
דילוג לתוכן