״טליתא, קומי!״

וכאשר ישוע עבר שוב בסירה לגדה השנייה, נאסף אליו המון רב; והוא היה על שפת הים. והנה בא אחד מראשי בית הכנסת, יאיר שמו. וכאשר ראה אותו, נפל לרגליו והתחנן לפניו עד מאוד ואמר: ״בתי הקטנה על סף מוות. אנא, בוא וסמוך ידיך עליה כדי שתתרפא ותִחיה.״ והלך איתו.

ואחריו הלך המון רב ונדחק אליו. ואישה אחת — שהייתה מדממת שתים־עשרה שנה, וסבלה הרבה מרופאים רבים, ובזבזה את כל מה שהיה לה, ולא הוטב לה כלל אלא מצבה נעשה גרוע יותר — שמעה על ישוע, ובאה מאחוריו בתוך ההמון, ונגעה בבגדו; כי אמרה: ״אם רק אגע בבגדיו, אתרפא.״ ומיד יבש מקור דָמָּהּ, והיא ידעה שגופה נרפא מהמחלה.

ומיד הבחין ישוע בתוכו שיצאה ממנו גבורה, והוא סב ופנה אל ההמון, ואמר: ״מי נגע בבגדיי?״

ואמרו לו תלמידיו: ״אתה רואה שההמון נדחק אליך ואתה שואל: ׳מי נגע בי?׳״

אולם הוא הביט סביבו לראות מי עשה זאת. והאישה, מפוחדת ורועדת, ביודעה מה נעשָה לה, ניגשה ונפלה לפניו, וסיפרה לו את כל האמת. ואמר לה: ״בתי, אמונתך ריפאה אותך. לכי לשלום והחלימי ממחלתך.״

בעודו מדבר, באו אנשים מביתו של ראש בית הכנסת ואמרו: ״בתך מתה. למה תטריח עוד את המורה?״

אולם ישוע שמע את הדבר שאמרו, ומיד אמר לראש בית הכנסת: ״אל תירא; רק הַאֲמֵן.״ ולא הרשה לאיש ללכת איתו מלבד פטרוס, יעקב, ויוחנן אחִי יעקב. ובא לביתו של ראש בית הכנסת וראה המולה, אנשים בוכים ומייללים עד מאוד. ונכנס ואמר להם: ״למה אתם כה נסערים ובוכים? הילדה לא מתה, אלא ישֵנה.״ והם צחקו לו. אולם הוא הוציא את כולם, לקח את אבי הילדה ואת אִמהּ, ואת האנשים אשר איתו, ונכנס למקום שהילדה שכבה בו. והוא אחז בידה של הילדה ואמר לה: ״טליתא, קומי!״ שתרגומו: ״נערה, אני אומר לך, קומי!״ ומיד קמה הנערה והתהלכה. כי היא הייתה בת שתים־עשרה שנה. והם נדהמו תדהמה גדולה. והוא ציווה עליהם בתוקף שלא ייוודע הדבר לאיש; ואמר שיתנו לה לאכול.
מרקוס ה:כא—מג

ישוע עזב את הגדה הדרום־מזרחית של הכינרת ושב לגְדַתָהּ המערבית. שם הוא פגש שני אנשים בעלי אמונה חזקה שחיפשו אותו.

הראשון שבא אליו היה יאיר, מראשי בית הכנסת. עצם בואוֹ אל ישוע היה מעשה אמיץ משום שמנהיגי הדת באזור רצו להרוג את ישוע. פנייתו של יאיר לישוע סיכנה את מעמדו, אך אמונתו בכוח הריפוי של ישוע גברה על חששותיו. ישוע לא היסס להיענות לבקשתו ומיד הלך איתו. גם היום נוכל לפנות לישוע, לבקש ממנו עזרה ולדבר איתו: ״ישוע המשיח — כאתמול גם היום, וגם לעולמי עולמים.״ 

בלכתם לביתו של יאיר באה אליו אישה שסבלה מדימום במשך שתים־עשרה שנה. הטיפולים הרפואיים גזלו את כל כספיה ואף החמירו את מצבה. נוסף על מצבה הבריאותי החמור, המחלה הזאת טבעה בה סטיגמה חברתית איומה. על פי התורה דימום גורם לאישה להיות טמאה, וכך הייתה במצב של טומאה מתמדת במשך שתים־עשרה שנה. מצב זה מנע ממנה לבוא במגע גופני עם אנשים אחרים. כל מי שנגע בה נטמא, ונדרש לכבס את בגדיו ולרחוץ במים.

לא נותרה לאישה הזאת כל אפשרות אחרת, אלא ללכת לישוע. גם היום יש אנשים שבאים לישוע רק כמוצא אחרון. אילו היה מענה אחר למצוקותיהם, הם לא היו באים לישוע. אולם גם כאשר אנשים באים לישוע בלית ברירה, הוא לא מסרב להם. האישה הזאת הושיטה את ידה לישוע מתוך אמונה שהוא ירפא אותה. היא קיוותה רק לגעת בבגדו בלי למשוך את תשומת ליבו, ואף פחדה משום שנגעה בו בטומאתה. אך ישוע לא נטמא מהמגע איתה, אלא היא נטהרה מהמגע איתו ונרפאה מיד.

כאשר הבחין ישוע כי מישהו נגע בו, הוא חיפש את האישה ואמר לה: ״בתי, אמונתך ריפאה אותך. לכי לשלום והחלימי ממחלתך.״ פנייתו של ישוע במילה ״בתי״, ודבריו החמים, מגלים את הרגישות והאכפתיות שלו. אף על פי שהיה בדרך לביתו של יאיר, מנהיג נכבד, הוא עצר בדרכו כדי לשרת בנועם אישה אלמונית. שוב ושוב אִתְגֵר ישוע את המוסכמות החברתיות והדתיות. הוא לא נשא פנים לאיש, אלא שירת אנשים מכובדים ומנודים כאחד.

ישוע אמר לאישה: ״אמונתך ריפאה אותך.״ שימו לב: האישה נרפאה על ידי אמונתה בישוע, ולא על ידי מגע גופני בו. ישוע מצא אישה חסרת כול שאמונתה הייתה חזקה, והוא מבקש אמונה כזאת בלב אנשים גם היום. הוא רוצה שאנשים יבואו אליו מתוך אמונה חיה, וכך יקבלו רפואה וישועה: ״מי שצמא, יבוא נא אליי וישתה. המאמין בי, כדבר הכתוב, נהרות של מים חיים יזרמו מקרבו.״

בזמן שישוע דיבר עם האישה, הגיעה ליאיר ידיעה על מות בתו: ״בתך מתה. למה תטריח עוד את המורה?״ יאיר בא אל ישוע מתוך אמונה שיוכל לרפא את בתו, אך עכשיו הידיעה על מותה ערערה את ביטחונו. ישוע אמר לו: ״אל תירא; רק הַאֲמֵן.״ הוא עודד את יאיר להתחזק באמונתו, ולא להתמקד במצבו. ישוע מחזק את הבאים אליו גם היום ואומר: ״אל תירא; רק הַאֲמֵן.״ כאשר אנו נקלעים למצבים קשים נוכל להשליך את יהבנו עליו ולזכות בִּשְלום האלוהים: ״אל תדאגו לְדבר, אך בכל דבר הודיעו את משאלותיכם לאלוהים על ידי תפילה ותחינה עם הודיה; ושְלום האלוהים, הנשגב מכל דעת, ינצור את ליבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע.״

כאשר בא ישוע להקים את הנערה מן המתים, צחקו עליו המתאבלים. אף על פי שהוא כבר חולל ניסים רבים בפומבי, לא הבינו המתאבלים מי הוא ישוע. הוא ניגש אל הילדה המתה ואחז בידה, מעשה מטמא על פי התורה; אך ישוע לא נטמא מהמגע איתה. ואז הוא אמר לה: ״׳טליתא, קומי!׳ שתרגומו: ׳נערה, אני אומר לך, קומי!׳״ והילדה קמה מיד. במעשה זה גילה ישוע את סמכותו האלוהית על המוות.

בתו של יאיר לא הייתה הראשונה שהוקמה מן המתים. הרי גם אליהו וגם אלישע התפללו לאלוהים שיקים ילד מן המתים. אליהו ביקש שאלוהים יקים את בן האלמנה בצרפת: ״ה׳ אֱלֹהָי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ.״ אלישע ביקש שאלוהים יקים את בן השונמית. ישוע אומנם הִרבה להתפלל לאלוהים אביו, ועמד בקשר בלתי פוסק איתו; הוא גם פעל אך ורק לפי רצון אביו. אולם במקרה שלפנינו ישוע הקים את הילדה בכוח דבַרו בלבד: ״טליתא, קומי!״ ישוע הוא המשיח המובטח, בן־האלוהים, ובסמכותו להקים את המתים.

המתאבלים, אשר בזו לו קודם לכן, נדהמו עתה. בימיו של ישוע השתוממו רבים לנוכח עוצמת סמכותו, אך רק מעטים האמינו בו. גם היום רבים מתרשמים מדמותו ומתורתו, אך לאו דווקא מאמינים בו.

בשני הסיפורים האלה עולה הסוגיה של טומאה וטהרה. על פי התורה אסור לאדם טמא להיכנס לבית המקדש; הפרדה פיזית זו מסמלת את הרחקת האנושות מאלוהים. עם זאת, קיימת טומאה חמורה ממנה כפל כפליים — טומאה רוחנית. טומאתנו הרוחנית מונעת מאיתנו קרבה רוחנית לאלוהים. טומאה זו נובעת מחטאינו. אלוהים מסתיר את פניו מן האנושות החוטאת. מטרת שליחותו של ישוע לא הייתה לטהר אנשים מטומאה גופנית, אלא לטהר אותם מחטאיהם דרך מותו המכפר. 

ישוע אכן מת עבור חטאינו ונקבר, אולם ביום השלישי לאחר מותו הקים אותו אלוהים מן המתים. אלוהים נשא אותו בימינו להיות שר ומושיע עד היום הזה. כל מי שמאמין כי ישוע אכן קם לתחייה, הוא חלק מן הקהילה המשיחית העולמית. בני הקהילה המשיחית שותפים לתקוַות תחיית המתים בזכות אמונתם בישוע והזדהותם עם סבלותיו ומותו. ישוע מעניק לבוטחים בו סליחת חטאים וטיהור רוחני. מאחר שאנו נסלחים נוכל להתקרב לבורא עולם, לחיות איתו בעולם הזה, ולקום לתחייה של חיים ביום הדין.

הזמינו את הספר "טליתא, קומי!" ללא כל עלות!

ההזמנה מגיל 18 ומעלה

תחייתו של ישוע

אולם הוא אמר להן: ״אל תִירֶאנה. אתן מחפשות את ישוע מנצרת אשר נצלב. הוא קם לתחייה! הוא איננו כאן! הנה המקום שהניחו אותו.

קרא עוד »

מותו של ישוע

וישוע זעק בקול גדול ונפח את רוחו. […] וכאשר שר המאה, שעמד מולו, ראה שכך צעק ונפח את רוחו, אמר: ״באמת האיש הזה היה בן־האלוהים!״

קרא עוד »
דילוג לתוכן