ואחרי צאת השבת הלכו מרים המגדלית, ומרים אימו של יעקב, ושלומית, וקנו בשָׂמים כדי למשוח אותו בבואן.

וישוע זעק בקול גדול ונפח את רוחו. […] וכאשר שר המאה, שעמד מולו, ראה שכך צעק ונפח את רוחו, אמר: ״באמת האיש הזה היה בן־האלוהים!״

״הנה אנחנו עולים לירושלים, ובן־האדם יימסר לראשי הכוהנים ולסופרים; והם ידונו אותו למוות וימסרו אותו לגויים.״

והוא אחז בידה של הילדה ואמר לה: ״טליתא, קומי!״ שתרגומו: ״נערה, אני אומר לך, קומי!״ ומיד קמה הנערה והתהלכה.

והוא התעורר, גער ברוח, ואמר לים: ״דום! הירגע!״ אז פסקה הרוח והייתה דממה גדולה. ואמר להם: ״למה אתם פוחדים כל כך? איך זה שאין בכם אמונה?״

ולאחר שפרצו פתח, הורידו את האלונקה עם המשותק השוכב עליה. כאשר ראה ישוע את אמונתם, אמר למשותק: ״בני, נסלחו לך חטאיך.״

ובא אליו איש מצורע, התחנן לפניו, וכרע על ברכיו לפניו ואמר לו: ״אם אתה רוצה, תוכל לטהר אותי.״

ובאשמורת הרביעית של הלילה הלך לעברם, מהלך על הים, ורצה לעבור על פניהם. אולם בראותם אותו מהלך על הים חשבו שהוא רוח רפאים וזעקו.

ושוב נכנס לבית הכנסת. והיה שם איש שידו יְבֵשָׁה. והאנשים התבוננו בו לראות אם ירפא אותו בשבת, כדי שיוכלו להאשים אותו. ואמר לאיש שידו יְבֵשָׁה: ״קום ועמוד במרכז.״

וקרא אותם אליו, והחל לדבר אליהם במשלים ואמר להם: ״איך יכול השטן לגרש את השטן? וממלכה, אם היא מפולגת בתוך עצמה, אותה ממלכה אינה יכולה לעמוד.״

כאשר ראה את ישוע מרחוק, רץ והשתחווה אליו, וצעק בקול גדול ואמר: ״מה לי ולך, ישוע, בן אֵל עֶלְיוֹן? אני משביע אותך באלוהים — אל תְענה אותי!״

ואמר להם ישוע: ״נביא אינו בזוי אלא בעירו, ובין קרוביו, ובביתו.״ והוא לא היה יכול לעשות שָם שום גבורה, רק על חולים אחדים סמך את ידיו וריפא אותם.